<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חנינא איש אונו</h1>
<h2>דף סו:</h2>
גרס' בגיטין פ' התקבל אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן ב"ד דברי ר' מאיר וזו הל' שלח חנינא איש אונו מבית האסורין מקובלני באומר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן ב"ד א"ר יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין (שאין אומרים) [שאפילו אמר] לב"ד שבירושלם תנו גט לאשתי ילמדו ויכתבו ויתנו לה. ומסקינן בגמרא דפלוגתייהו במילי אי מימסרן לשליח דר' מאיר סבר מילי מימסרן לשליח ור' יוסי סבר מילי לא מימסרן לשליח והקשו הא ניחא למ"ד מילי מימסרן לשליח היינו דמסקינן בפ"ב דקידושין [מ"א ע"א] שליחות מנלן דתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושילחה מלמד שהיא עושה שליח ושלח ושלחה מלמד ששליח עושה שליח ומשמע בין איש בין אשה אשכחן לגרושין וכו' אלמא אפילו אשה שלוחה עושה שליח וכגון שהיא עשתה שליח לקבלה דהיינו מילי בעלמא ואפילו הכי שליח זה עושה שליח אלמא מילי מימסרן לשליח, אלא לר' יוסי דאמר לא מימסרן לשליח לימא ברייתא דלא כר' יוסי ודוחק לפרש שאני הכא דגלי רחמנא גבי דידה דא"כ נילף מינה דמילי מימסרן לשליח, היל' נ"ל הסודר כל דבר שיש בו מעשה כגון כתיבת הגט ומסירתו וכן כתיבת המתנה ומסירתה והוא מוסר אותו מעשה כגון מוסר הגט או שטר המתנה להוליכו אותו שליח יעשה שליח היכא דגילה דעתו דלא קפיד, אי נמי היכא דליכא כיסופא כלל בכה"ג שליח עושה שליח, אבל היכא דליכא מעשה והוא עשה שליח כגון באומר לשנים כתבו גט אפילו ר' מאיר מודה דהן עצמן כותבין דאפילו ר' מאיר נמי מודה דמילי לא מימסרן לשליח אבל במקום שעשאן ב"ד כגון באומר לשלשה תנו יפה כח זה כיון שעשאן כאילו הוא עצמו ובמקום בעליהן עומדין היל' יאמרו לאחרים ויכתבו כדמסיק מפני שעשאן ב"ד ויפה כח ב"ד על פי עצמו כעצמו וזו הלכ' שלח חנינ' איש אונו משום ר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים א"ר יוסי נומינו לשליח אף מקובלין אנו שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלם תנו גט ילמדו ויכתבו דאפילו ב"ד אינו אלא שליח ומילי בכה"ג במקום מעשה לא מימסרן לשליח, אבל שליחות דלעולם אין יכול לבוא לידי מעשה כגון שליחות דאשה שהתורה רבתה שליחות שלה כשליחותו של בעל ונתינת גט של בעל מעשה הכתיבה והנתינה ומעשה האשה אינו כלום שהרי מה לה לעשות כי אם לקבל ועל זה אמרה תורה שעושה שליח, היל' נ"ל שאף שליח שליחה בכלל שליחות, דאע"ג דהאשה כותבת את גיטה אין נתינתה כלום, ותנן נמי [ב"ב קט"ז ע"ב] כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו והבעל נותן את השכר, ואמר רב חסדא בפ"ב [גיטין כ' ע"א] יכילנא למפסלינהו לכולהו גיטי דעלמא א"ל רבא מאי טעמא אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי כתבה ליה כדמסיק בגמרא דגט פשוט [ב"ב קס"ח ע"א] דשדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא נישהייה, והיינו דמסיק התם דילמא אקנויי אקני ליה רבנן אלא משום דכתב ונתן והכא לא קא יהיב מידי ודילמא נתינת הגט הוא תדע דשלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר. והכי הילכ'. ולפי האי סברא נמי בקידושין כיון דהאיש צריך לקדש בכסף או בשטר דנתינת הכסף או מסירת השטר מעשה הוא שליח עושה שליח, וכן האשה כיון דכל מעשה קידושיה דידה אין בידה מעשה של כלום כי אם לקבל קידושיה אם עשתה שליח לקבל קידושיה אותו שליח יעשה שליח ואע"ג דמשכחת לה נמי קידושין דהיא נותנת והוא מקבל כההיא דבעי רבא [קדושין ז' ע"א] הילך מנה ואקדש אני לך מהו ואמר מר זוטרא משמיה דרב פפא מקודשת, משום דבאדם חשוב עסקינין דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא נפשה התם (אמ') [אין] המנה קונה אלא כיון שהוא מהנה אותה בקבלתו בשוה פרוטה הרי הוא נותן הפרוטה והיא מתקדשת, דהא היכא דנתנה היא פרוטה או שוויה ואמרה לו הריני מקודשת לך אינה מקודשת כדתניא לעיל מיהא דבעיא דרבא בהל' ראשונות פ"א דקידושין ושאר דקדוקי אותה הל' על אי מודה ר' יוסי באומר אמרו אין לכתוב כאן.
